סימני אזהרה

החוקרים: פרופ' מיכאל לנגון (יו"ר ארגון American Family Foundation) ופרופ' ג'נגה לאליק פרופ' לסוציולוגיה מאוניברסיטת "Chico" שבקליפורניה מומחים לנושא הכתות הגדירו מספר קריטריונים מרכזיים לזיהוי כתות בעלות פוטנציאל לפגיעה פיזית או פסיכולוגית בחברים בהן. מן הראוי לומר שאין די בקריטריון אחד בלבד, אלא יש לתת את הדעת על שילוב של כמה קריטריונים יחד, על מנת שניתן יהיה להגדיר קבוצה מסוימת ככת.

1. חיי הקבוצה ממוקדים במנהיג (שיכול להיות חי או מת): חברי הקבוצה מפגינים מחויבות מוחלטת למשנתו ולתפיסותיו, ונאמנים באופן קיצוני לפקודותיו הנתפסות כ"חוק" וכאמת יחידה שאין בלתה ואין כל מנגנון מבקר, כגון אלה שקיימים בדתות.        

2. תכתיבים: כאשר הנהגת הכת מכתיבה, לעיתים באופן מפורט, את האופן בו יחשבו, ינהגו ואף ירגישו חברי הקבוצה. למשל: חברי הקבוצה מוכרחים לקבל רשות מהמנהיג בכדי לבצע שינוי בנושא קריירה, כדי לבוא בברית הנישואין ולעיתים אף לגבי פגישות עם אנשים שברצונם לקיים. פעמים רבות מנהיג הכת קובע במפורש אילו סוגי בגדים ראוי ללבוש, היכן לגור, כיצד לחנך את הילדים וכו'.

3. לקבוצה מטרת על לא מושגת: היא מכריזה כי המנהיג או הקבוצה פועלים בשליחות מיוחדת להבטחת שלום האנושות.

4. מטרת הקבוצה מקדשת את האמצעים גם אם הם לא חוקיים או מוסריים: הקבוצה מחנכת את חבריה או מובילה אותם לחשוב כי מטרות הקבוצה הנעלות, לכאורה, מצדיקות נקיטת אמצעים אשר ייתכן וחברי הקבוצה היו תופסים אותם כבלתי מוסריים, טרם הצטרפותם לכת (לדוגמה: איסוף כסף לפעילות צדקה פיקטיבית).

5. היעדר פיקוח: מנהיג הקבוצה אינו נתון לפיקוח של אף סמכות או רשות רשמית. (שלא כמו מורה, כומר או רב ביהדות).

6. ויתור על יעדים: כפיפותם של החברים למרות הקבוצה מובילה אותם לוויתור על יעדים אישיים אליהם שאפו קודם לכת, תחביבים אישיים אשר האדם גילה בהם עניין טרם הצטרפותו לכת.

7. ניתוק: חברי הקבוצה נדרשים או מתבקשים לוותר על חיי משפחה או על קשרים אינטנסיביים עם משפחתם וחבריהם. הם מתבקשים לקיים מגעים חברתיים עם חברי הקהילה הסגורה בלבד ולעיתים מחויבים לשהות רק במחיצתם, תוך שימוש באמתלות "רוחניות" שונות לכך.

8. דיכוי מחשבה חופשית: הקבוצה מתנגדת לשאילת שאלות, הבעת ספקות או מחלוקת על תפיסותיה, לעיתים אף מענישה מי שלא מתנהג בהתאם לכך, ולעיתים נוקטת באיומים והפחדות לגבי מי שמעביר ביקורת או חושב לעזוב. טכניקות של "דיכוי חשיבה" כמדיטציה, שירים, דיבור בשפה הייחודית לקבוצה, מפגשי הוקעה עצמית וגינוי שגרתיים ומטלות עבודה מתישות - כל אלו עלולות לשמש כדי לדכא ספקות המתעוררות בנוגע לקבוצה ולמנהיג (או המנהיגים).

9. עיצוב תפיסת מציאות: הקבוצה מעצבת לחבריה תפיסת מציאות חברתית דיכוטומית, לפיה העולם החיצוני לקבוצה ועולמה הפנימי של הקבוצה הם שני קטבים נפרדים. כך נוצרת חציצה ברורה של "אנחנו" ו"הם", "טובים" (חברי הקהילה) ו"רשעים/שטניים" (החברה החיצונית). זו ראייה מוגבלת של "שחור" ו"לבן", היוצרת קונפליקטים עם החברה הסובבת החיצונית לקבוצה.

10. החדרת רגשות שליליים: הנהגת הקבוצה מחדירה בחבריה רגשות אשם ובושה, בכדי ליצור השפעה ולהשיג שליטה. לעיתים זה ייעשה באמצעות לחץ קבוצתי או טכניקות שכנוע שונות.
11. שינוי וריבוי שמות: הקבוצה משנה את שמה או מרבה לפתוח קבוצות ואגודות בעלי שמות שונים, כדי להישאר לא מזוהה תחת השמות שאולי כבר הייתה עליהם ביקורת ציבורית. בכל הקבוצות חברים אותם מנהיגים והפעילות מובילה לאותה מטרה ולאותו מנהיג.

12. וידויים: מנהיג הקבוצה דורש מן החברים להתוודות בפניו באופן ישיר או עקיף בדרך כלל על ידי שיחות אישיות עם המנהיג או עם שלוחיו הנאמנים.

פרט לסימנים המחשידים שציינו שני המלומדים, ראוי גם לשים לב ל"תרבות ההארה" התופסת תאוצה בקרב כתות שונות. כשמבטיח מורה רוחני כזה או אחר הארה - סביר להניח שמדובר בכת. מורים רוחניים אמיתיים, לא יבטיחו לעולם עתיד מזהיר והארה. מנהיגי כתות-כן. להתפתחות הרוחנית שמבטיחות כתות, לעולם גם אין סוף. מנהיגי כתות לעולם לא יאמרו לתלמיד כי הוא בשל לעזוב את הקבוצה ולהמשיך בדרכו. או כי הדרך הרוחנית שלו עם המורה-תמה. מהסיבה הפשוטה: הם זקוקים לשליטה ולכסף.